החיים עם ילד אוטיסט…
הולכים יד ביד עם לא מעט תסכולים.
יש בחיים שלך הרבה נעלמים. העתיד הקרוב. העתיד הרחוק. מחר.
ויש גם הרבה צביטות בלב. כשהוא שוב חוזר אחורה, אחרי שהתקדם כל כך יפה. כשאת רואה אותו ליד ילדים רגילים בגילו, תוהה אם אי פעם הוא יגיע לתפקוד שלהם.
התסכול תופס בתוכך נפח, אבל היומיום שלך דוהר כל כך מהר, שאת נשאבת למרוץ בלי יכולת לעצור. עד שהוא מתפרץ, ואת מתפרצת. ואז כועסת על עצמך.
יש דרך טובה יותר לטפל ברגשות האלה.
דרך שיכולה ללמד אותך לקבל את עצמך, ולסלוח לעצמך.
מי שכתב עליה יודע הרבה על תסכול.
הוא אחד מחולי ה-ALS המפורסמים בעולם.
מורי שוורץ היה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת ברנדייס, בארה"ב.
בגיל 77 חלה מורי ב-ALS. השרירים שלו הלכו והתנוונו, ואיתם לקחו את יכולותיו הבסיסיות ביותר. חייו דעכו לאיטם.
אבל הוא רצה להמשיך במשימתו להעיר את בני האדם לדברים החשובים באמת. אז הוא התראיין לטלוויזיה. מיץ׳ אלבום, שהיה בעבר הרחוק סטודנט שלו, ראה את התוכנית, ונסע לבקר את המרצה האהוב שלו.
הביקור הראשון גרר אחריו ביקורים נוספים, בהם ניהלו מורי ומיץ׳ שיחות על אבני הבניין של החיים.
כך נולד רב המכר "ימי שלישי עם מורי". אם עדיין לא קראת אותו- תעשי את זה. בשביל עצמך.
מורי התמודד עם קשיים עצומים, עם תסכול, עם צער ועם פחד. בשיא מחלתו הוא כתב אודותיהם ספר נפלא בשם Morrie: In His Own Words (מורי: במילים שלו). הנה כמה דברים שהוא יכול ללמד אותך.
איך מתמודדים עם תסכול
העולם מלמד למדר. מכריח אותך להיראות מושלמת. להסתיר את הקשיים. אבל הם מצטברים… ואוכלים אותך מבפנים.
מורי מציע לא לצנזר רגשות. "כשאת מתוסכלת לחלוטין או כועסת, תני ביטוי לרגשות האלה.
את לא חייבת להיות נחמדה כל הזמן- רק רוב הזמן".
תהיי פתוחה לגבי התסכול שלך. אם את צריכה להוציא קיטור- תעשי את זה. את לא חייבת להוציא את התסכול על מי שגרם אותו. תמצאי מישהו או מישהי קרובים אלייך, שאוהבים אותך, תומכים בך, ולא מבקרים אותך. ואיתם תדברי.
כמו כדור שלג מתגלגל
יש כאלה שמפחדים להוציא קיטור, כי זה גורם לתלונות שלהם לגדול ולגדול והם מרגישים רע יותר ויותר.
מורי כתב ״הדרך שלי יכולה להיות יעילה בשבילך, אבל אם את יודעת שעדיף לך להפסיק להתלונן בשלב מסוים, אז תעשי את זה. או אל תתחילי להתלונן.
לא משנה מה הדרך שלך להתמודד עם הדברים האלה- את חייבת לבחון אותה. האם באמת עדיף להפסיק או להימנע מתלונות, או שאת דואגת מה אחרים יחשבו?
אין נוסחה אחת. זה עניין של מודעות לעצמנו, והבנה של הדרך הטובה ביותר לכל אחד להתמודד עם דברים כאלה.״
להסתכל על עצמך מבחוץ
נכון שלפעמים את שוקעת בדברים שעוברים עלייך, ולא מצליחה לראות את הדרך החוצה?
מורי מלמד שצריך להתנתק, ולהסתכל על עצמך מבחוץ- כאילו את מסתכלת על מישהו אחר. כך את יכולה ללמוד איך לעזור לעצמך, ולהרגיע את עצמך.
לפעמים אי אפשר לעשות את זה באותו רגע, וצריך לעבור זמן.
איך עושים את זה?
״דרך אחת לנתק את עצמנו היא על ידי כתיבה. כשאני כותב על המחלות שלי, על הכאבים שלי, על חוסר התפקוד, אני יכול לצאת מעצמי. כל דבר שקורה הופך להיות משהו שאני יכול לנתח ולחשוב עליו… אם יש רגע כואב או עצוב במיוחד, יכול להיות קשה להתרחק ממנו. אבל בדרך כלל אני מצליח לקבל פרספקטיבה אחרת. כשאני קורא את הדברים שכתבתי, זה נראה כאילו הדברים קרו למישהו אחר, ואני יכול להסתכל על ה"מישהו האחר" הזה יותר באובייקטיביות.
אני רוצה שיהיה ברור- אני לא מציע שתנסי להימנע מלחוות את מה שאת חווה. אם את כעוסה, מתוסכלת, מיואשת- לא משנה מה, תני לעצמך להרגיש. אם לא תתני לעצמך לחוות את מה שקורה, לא יהיה לך ברור ממה את מתנתקת.״
לא טובה מספיק
כמה פעמים קורה לך שאת מרגישה לא טובה מספיק?
כמה פעמים בשבוע, או ביום, את כועסת על עצמך שלא עשית מספיק?
המחשבות האלה פוגעות בך.
"תאהבי את עצמך, תהיי מלאה בחמלה ורוך כלפי עצמך. אל תרדי על עצמך או תבקרי את עצמך בלי הפסקה". תהיי חברה שלך, כמו שאת חברה של אחרים. תקבלי את עצמך, ותסלחי לעצמך.״
אבל איך?
כל פעם שאת חושבת שאת ״לא טובה מספיק״, תמצאי גם מחשבה טובה על עצמך. למה את כן טובה מספיק. איך את עושה כל כך הרבה, את כל מה שאת יכולה, עם כל הלב.
הילדה שאת מתעלמת ממנה
את חושבת על כולם.
על הילד המיוחד שלך, על המשפחה שלך, על החברות.
אבל יש ילדה שאת שוכחת.
ילדה שצריכה שתכילי אותה ואת הקשיים שלה. בדיוק כמו הילד שלך.
הילדה בתוך תוכך.
גם היא צריכה אהבה, הבנה, וחמלה.
גם היא צריכה את הסבלנות והעידוד שלך.
אל תתעלמי ממנה.
תתנהגי אליה, אל עצמך, כמו שאת מתנהגת לאנשים הכי יקרים לך.
ואז תראי את הקסם.
גם אליהם, פתאום, תהיי טובה יותר.