זה כבר קרה לך.
שמעת סיפור טוב. אי אפשר היה לפספס את מוסר ההשכל שלו. המחבר דאג שהוא יהיה ברור.
אבל בין השורות, התחבא לו מסר אחר. בלי להצהיר עליו, בלי לצעוק מהגגות. חזק יותר מהמסר הגלוי של הסיפור.
משחק החיקוי עושה בדיוק את זה.
הסרט מכוון בבירור לזכויות הומוסקסואלים. סופו של הסרט מבקר את העוול שנעשה לטיורינג ולרבים אחרים כמותו, שהואשמו בפשע ונאלצו לעבור טיפולים הורמונליים בכפייה (או להיכנס לכלא).
אבל בסרט רוחשת עלילת משנה.
משחק החיקוי הוא סרט על אוטיזם. בלי לקרוא לאוטיזם בשמו.
אם ראית את הסרט, זה היה ברור מהדקות הראשונות: אלן טיורינג היה על הספקטרום האוטיסטי, סוג של אספרגר. גאון, מתמטיקאי, מאבות מדעי המחשב. בלי יכולת להבין בדיחות, עם קושי רב לעבוד בצוות, ״עוף מוזר״ עם מעט מאוד חברים. והוא גם יפצח את מכונת האניגמה הנאצית.
האם אלן טיורינג היה אוטיסט?
בתקופתו של אלן טיורינג, המושג אוטיזם עוד היה בחיתוליו. האנס אספרגר בעצמו פרסם את מאמרו בנושא רק בשנת 1943, ותיאר ילדים. אלן טיורינג היה גבר בוגר, עסוק עד מעבר לראש בפיצוח האניגמה בבלצ׳לי פארק.
לכן, המילה אוטיזם לא ריחפה סביבו בחייו, ובטח שלא המילה אספרגר. היו שניסו לעשות לאלן טיורינג אבחון רטרואקטיבי, הרבה אחרי מותו, וטענו שסבל מתסמונת אספרגר. אבל לא ברור אם המציאות תמכה באבחנה הזו.
בניגוד למתואר בסרט, חברים של טיורינג שדיברו עם הביוגרפים שלו דווקא סיפרו שהיה לו חוש הומור. אולי בנדיקט קמברבאץ׳ (במשחק מהפנט) הקצין את דמותו של טיורינג? אולי במציאות אלן טיורינג היה פשוט גאון אאוטסיידרי?
זה לא באמת משנה.
אספרגר או אאוטסיידר- למה האבחנה שלו חשובה? מה שחשוב (וגם ברור) הוא- שאלן טיורינג היה שונה. הייתה לו דרך חשיבה אחרת. והוא היה גיבור מלחמה שעשה המון למען האנושות.
״משחק החיקוי״ מנסה להעביר מסר לגבי אותם אנשים שונים, שחושבים אחרת, בלי להיכנס לאבחנות:
״לפעמים אלו האנשים שאף אחד לא מדמיין שיצא מהם משהו, שעושים את מה שאף אחד לא יכול לדמיין״.
בסרט, תפנית העלילה המרתקת ביותר מגיעה דווקא אחרי פיצוח האניגמה.
צוותו של טיורינג מגלה על פי פענוח התשדורות שעומדת להיות מתקפה גרמנית בקרוב, בה ייהרג גם אחיו החייל של פיטר הילטון, חבר בצוות. הצוות רץ לספר לדרגים הגבוהים, כדי למנוע את המתקפה. אבל טיורינג עוצר בעדם. הוא מבין שאם יתחילו הבריטים לתקוף את הנאצים לפי כל התשדורות המפוענחות- הגרמנים יבינו שהאניגמה פוצחה, וישנו אותה מיד.
הוא מבין שאסור להשתמש בכל המידע שנאסף מהתשדורות. חייבים לבחור בחכמה אילו מתקפות לבלום. הוא אומר לפיטר שהוא מצטער, וסופג בשקט את זעמם של חברי הצוות עד שהם מבינים שהוא צודק. בטווח הרחוק פעולה מחושבת תציל הרבה יותר חיי אדם, ותנצח את המלחמה.
טיורינג, בהיגיון מוחלט ובלי לערב רגשות, מפתח אלגוריתם שלפיו יוכלו לקבוע אילו התקפות גרמניות לבלום. הרעיון מאחוריו: כמה שפחות פעולות בלימה (כדי שהנאצים לא יגלו שהאניגמה פוצחה), וכמה שיותר חיי אדם שניתן להציל. בזכותו, מיליונים נשארים בחיים, והמלחמה מתקצרת ב2-4 שנים.
בלי המוח האוטיסטי/אקסצנטרי של טיורינג, מלחמת העולם השנייה הייתה סיוט ארוך ומדמם עוד יותר ממה שהייתה.
במציאות, הדברים נראו אחרת.
לפיטר הילטון לא היה אח בסיכון לפגיעה, ואת ההחלטות על בלימת המתקפות לא קיבל טיורינג. הן התקבלו בדרגים גבוהים הרבה יותר. לטיורינג היה תפקיד מפתח במודיעין הבריטי בזמן המלחמה, אך מעבר לצוות שלו, היו עוד אלפים שעבדו בבלצ׳לי פארק, והמלחמה התקצרה בזכות כולם.
אבל יוצרי הסרט ביקשו לחדד רעיון חשוב.
כמה אנשים יכולים לנתק את עצמם מהרגש לחלוטין ולפעול רק מההיגיון הבריא?
כמה אנשים יכולים להתנתק מהכאב והצער על האדם היחיד שנפגע בטווח הקצר?
כמה אנשים יכולים לקבל החלטות נכונות ברמה הגלובלית, עבור אוכלוסיות עצומות, לתקופות ארוכות?
מעטים מאוד.
מעטים האנשים, מעטים המוחות, שיכולים לקבל החלטות שכואבות ברגש, אבל נכונות בהיגיון ובראיה קדימה. ואנחנו צריכים את אותם מעטים כמו אוויר לנשימה.
האנושות חייבת סוגים שונים של מוחות.
וזה המסר העיקרי ב״משחק החיקוי״, מסר שנובע מכל סצנה. בסרט חזרו על המשפט הזה, וגם אני אחזור עליו: ״לפעמים אלו האנשים שאף אחד לא מדמיין שיצא מהם משהו, שעושים את מה שאף אחד לא יכול לדמיין״.
החברה שלנו חייבת שיהיו בה אנשים נוירוטיפיקליים, אבל חייבת גם אנשים אקסצנטריים, שונים, אנשי ספקטרום. מי יודע איפה היה העולם שלנו בלעדיהם.
זה לא רק רעיון של יוצרי הסרט, אלא גם רעיון של ד״ר טמפל גרנדין המופלאה. היא הסבירה אותו בדרכה הייחודית בהרצאת TED הזו:
טעות בידיך. אלן טיורינג לא היה אוטיסט, אישיותו יותר דומה לסכיזואיד.למרות ששתי התופעות נמצאות על אותו ספקטרום, הסימפטומים מראים טיפוס סכיזואידי אופיני.
שלום הילה, ותודה על נקודת המבט המעניינת שהבאת. אלן טיורינג לא אובחן בחייו- לא באוטיזם ולא בהפרעת אישיות סכיזואידית. אחרי מותו, כל אבחנה היא בגדר השערה בלבד…
בפוסט ניסיתי לומר שהאבחנה לא בהכרח משנה את השיעור שאפשר ללמוד מהסרט ״משחק החיקוי״ ומאלן טיורינג עצמו- ״לפעמים אלו האנשים שאף אחד לא מדמיין שיצא מהם משהו, שעושים את מה שאף אחד לא יכול לדמיין״.
אובחנתי אספרגר ולא בתפקוד גבוה דווקא, רוצים למנות לי אפוטרופוס. גם לי יש חוש הומור. אני צבין הומור צניות וכולי. לא הצלחתי אף פעם להבין סיינפלד. אבל משפחת בנדי כן ומאוד אהבתי.
שלום אתה :-) אכן, הספקטרום רחב ומעניין וכל מי שנמצא בו- מיוחד ושונה מחברו. אני שמחה לשמוע שאתה נהנה מהומור.