הוא התבונן בראי.

כבר 34 שנים שהעור הזה עוטף אותו.

יש כמה קמטים מתחת לעיניים ועל המצח, ועדיין העור הזה במצב טוב בשביל עור בן 34, הוא חשב.

פתאום הוא חשב שוב.

נזכר במה שלמד בשיעורי ביולוגיה בתיכון.

זה לא אותו עור שהיה לו כשנולד.

כל התאים שהרכיבו את העור שמכסה את כל כולו- התחלפו יותר מפעם אחת בשנים בהן הוא מתהלך על פני האדמה.

לא רק העור התחלף.

הכבד, המעיים, הקיבה, אפילו העצמות- התחלפו עם הזמן.

כל תא דם אדום הולך לעולמו אחרי 4 חודשים. מפנה את מקומו לאחד חדש.

כל תא של דופן המעיים יורד מהבמה אחרי ימים ספורים.

תאים שהזדקנו פינו את מקומם לתאים חדשים.

תאים שנפצעו, תאים שחלו- עצמו את עיניהם, התפרקו, ונתנו לתאים חדשים להיוולד.

אני כבר לא אותו בן אדם, הסתכל בעצמו בפליאה.

לרגע, הוא היה מוקסם מהאשליה.

כולי חדש, הוא אמר לעצמו. נולד שוב ושוב מבראשית.

עד שנזכר:

יש תאים אחרים.

לא מתחלקים, לא מתחלפים. לא נולדים מחדש.

תאי העצב במוח- הנוירונים של הקורטקס

איתו מאז שנולד.

את המידע שהם אוספים- אי אפשר להחליף.

הזכרונות כולם נאספים, מתויקים, ונשמרים, אף אם חלקם מתחבאים מתחת למודע.

תאי המוח שומרים על העבר שלו. וטוב שאינם מתחלפים.

בזכותם הוא יכול לבנות לגובה, על הנדבכים שבנה בעבר. במחשבה, בניסיון, במודעות.

עד שאותם תאים יחליטו להיעלם לבלי שוב. אותם, לא יהיה מי שיחליף.

אולי יש מי שמפתח דמנסיה כדי לברוח מהעבר, הוא חשב.

גם עדשת העין.

בכל אחת מעיניו, אחת יחידה.

מכיוון שאינה מתחלפת, יש מראות שאי אפשר לשכוח.

אם תעכיר עדשת העין לא אוכל לראות, הוא חשב.

אולי לפעמים המראות פוגעים כל כך, שהעדשה תעדיף להעכיר ולא לתת להם לעבור דרכה פנימה.

מזל שהרופאים יוכלו לעשות ניתוח קטרקט, ולהשתיל בי עדשה חדשה. להתחיל מחדש, למרות הכל.

ותאי שריר הלב

פעם חשבו שאינם מתחלפים כלל. בשנים האחרונות מגלים שאולי מעטים מהם נוצרים מחדש, בקצב איטי מאוד.

הוא חשב לעצמו שזה עוד הסבר לכך שלב שבור מתרפא לאט לאט. אם בכלל.

יש כאבי לב שאי אפשר לרפא.

ובעצם, גם אהבה קשה לרפא. ברגע שנטמנה עמוק במסתרי הלב- רק קרע אמיתי יוכל להוציא אותה משם.

והוא הבין שיש בידיו את הבחירה.

באילו זכרונות ומידע למלא את המוח שלו.

במה להביט, ובאיזו עין לראות.

מה לאפשר ללב שלו לחוות.

ומיד הבין כמה כוח יש בבחירות שלו גם כלפי אחרים.

הוא יכול ליצור בהם זכרונות יפים, או זכרונות כואבים.

הוא יכול להראות להם פנים שמחות, או פנים מלאות בוז.

הוא יכול להפיח חום ושמחה בליבם, או למלאו בדידות ועצב.

הוא החליט לומר לעצמו כל יום:

האם יצרת למישהי היום זכרון יפה?

האם גרמת למישהו לחוש אהוב?

האם הראית להם חיוך?

אלה דברים שהגוף שלהם יאכסן בתוכו, ולא ישכח.

מה להטמין שם- זו בחירה שלך.