העולם המודרני רץ מהר.

יותר מהר מאייל קל רגליים שבורח מנמר שלא אכל שלושה ימים.

ואנחנו בתוכו, רצים למרחקים קצרים.

תוצאות נמדדות בכל רבעון. מהיום למחר. עד סוף החודש. תוך 5 ימים לכל היותר. עדיף שיגיעו מיד.

אבל לחיים יש קצב משלהם.

הפרוייקטים שנמצאים בלב החוויה האנושית הם ריצות למרחקים ארוכים. ארוכים מאוד. חלקן ריצות שליחים, שאחרים ימשיכו אחרינו.

כל בחירת מקצוע. כל התחלה של מערכת יחסים. כל לידה של תינוק.

פרוייקטים שאנחנו יודעים איפה הם מתחילים, אבל לא יודעים איפה הם מסתיימים. פרוייקטים שבעצם, אנחנו לא רוצים שיסתיימו לפנינו. אנחנו רוצים שהם יפרשו כנפיים. שיתחילו חיים משל עצמם.

אם נתייחס לפרוייקטים האלה כמו אל ריצה למרחקים קצרים- נאבד את הנשימה והכוח מאוד מהר. יהיה קל לעזוב אותם בצד ולפרוש.

כדי לראות אותם כפרוייקטים ארוכי טווח- צריך לפתח את שרירי הסבלנות והאמונה.

אבל איך?

זאת הסגרדה פמיליה.

היהלום בכתר של ברצלונה.

פלא ארכיטקטוני נדיר שעיצב אנטוני גאודי.

ביקרת בה פעם? אז יש פרט שבטח לא נעלם מעיניך:

היא עדיין לא גמורה.

גאודי התחיל לעבוד על הפרוייקט בשנת 1883, ונפטר בשנת 1926. בנייתה של הסגרדה פמיליה תסתיים, לפי ההערכות, ב-2026. 100 שנים אחרי מותו.

כשביקרתי במקום המופלא הזה עם המשפחה, אמר בן דודי הנבון: ״תראו מה זה. גאודי לקח על עצמו פרוייקט שידע שלא יראה אותו מסתיים בחייו. ואנחנו- מי מאיתנו לוקח על עצמו פרוייקט של 10 שנים? 5 שנים?״..

והוא צדק.

כמה קשה לבני אנוש להתחיל משימה ולדעת שפירותיה ייקצרו, אם בכלל, דורות אחר כך.

וכמה כוח אפשר לקבל כשנזכרים במבנה ארכיטקטוני אחד.

ספר הספרים הצעיד את הרעיון הזה צעד אחד קדימה.

מסופר בו על איש אחד שהתחיל מסע מתוך הקריאה:

״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה. ואברכה מברכיך, ומקלליך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה״.

האדם העברי הראשון זכה להבטחות רבות אך לא ראה את מימושן בחייו.

הוא שמע שזרעו יהיה רב ככוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים, אך לו ולשרה אשתו נולד בן אחד אחרי קשיים רבים. אברהם ירד מבמת ההיסטוריה הרבה לפני שבני ישראל (הלא הוא יעקב נכדו) פרו וישרצו וירבו במאד מאד.

בספר ״אברהם: סיפורו של מסע״ כותב יונתן גרוסמן שזהו ניסיון אמוני שעומד בו אברהם אבינו, ואיתו שרה אשתו. על אף שהם לא זכו לראות בחייהם את כל הטוב שהובטח להם, הם המשיכו לעמול ולבנות את הבסיס לקיום ההבטחות האלה.

שניהם מתווים לנו דרך של אמונה, גם כשההגעה ליעד נמצאת הרחק מעבר לאופק חיינו.