יש לך המון על הראש.
למרות שהעבודה בסך הכל בסדר, יש ימים שבהם היא מגיעה לך עד *כאן*.
הילדים דורשים הרים של זמן ותשומת לב, ואחד מיוחד דורש שרשרת הרים שערפל מסתיר את הקצה שלה.
הכלים בכיור נערמים בחוסר יציבות אחד על השני, והאבק התייאש מלזעוק לסמרטוט רטוב שיגאל אותו.
הלו״ז שלך כבר מלא. אם משהו נכנס, משהו אחר חייב לצאת.
אז למה להוסיף משהו ללו״ז?
כי עדיין, היית רוצה עוד קצת אושר. ויש דברים קטנים שיכולים לעשות לך את היום. כל יום.
למה לך לחייך לזר שעומד בתור לפניך?
או להתקשר למישהו חולה מהקהילה, למרות שאתם לא קרובים, ויש הרבה אנשים שאכפת להם ממנו?
למה לתת לרכב להשתלב בתנועה לפניך, למרות שיש לך זכות קדימה?
למה לשלוח מייל למישהו שכתב מאמר שהאיר את עיניך?
למה להגיד תודה (ובאמת להתכוון) לקופאית שרק עושה את עבודתה?
כי זה יגרום לך להרגיש יותר טוב באופן מיידי.
כי כשיוצאים ממסגר נפשנו- זה מכניס לפרופורציה. מזכיר שיש עוד אנשים שמתמודדים עם מצבים דומים לשלנו. דומים להפליא.
אנחנו לא לבד בעולם. כשרואים אחרים, את העולם שלהם, אפילו לרגע אחד- זה מרחיב את הגבולות שלנו.
ראית את התמונה למעלה?
צילמתי עלי תורמוס שליקטו טיפות של טל. אחת ליד השניה עומדות הטיפות, בוהקות, נוצצות ומשמחות. נראה שאין להן משמעות פרט ליופי הרגעי והחולף שלהן. אלה סך הכל טיפות קטנות.
אבל הרוח או הזמן יקרבו אותן אחת לשנייה, את כל הטיפות שאספו כל העלים. הן יפלו מטה, וישקו את האדמה. כוחן הוא באחדותן.
כך המעשים הקטנים יוצרים אושר.
נראה שהם יפים רק לרגע, בוהקים ומשמחים אך חולפים. אבל כשטיפה מצטרפת לטיפה, כשמעשה קטן מצטרף לעוד מעשה קטן, הם מתחברים לגוף שיכול ליצור שינוי בדרך שבה העולם מתנהל. בדרך שבה המשפחה שלך מתנהלת. או מקום העבודה.
הסוד: לאט לאט זה יהפוך להרגל.
זה סוד הטיפות הקטנות שיכולות לשחוק גם אבן.
המעשים הקטנים הם שטווים חוטים דקים של קשר בין כולנו.
זו הבחירה שלך אם להוסיף לרשת הגדולה חוטים אפורים ונוקשים, או חוטי זהב רכים.
חוט זהב אחד ממך יכול לעשות למישהו את היום.
וגם את שלך.
פנינה יקרה, כל מלה בסלע וסך כל הסלעים בהחלט נותן כוח להתמודד. ובמיוחד הכתיבה הייחודית שלך שמאוד קולעת לעניינים שברומו של הנפש. עלי להודות שבצעירותי לא הייתי מעיזה לחייך לזר או לפנות לאשה צעירה שמדברת בנייד תוך החזקתו בין הראש והכתף ולומר לה שיש חשש שתסבול מכאבים בעתיד. אז יש יתרונות לגיל.
תודה חנה יקרה! כמה משמח לקרוא תגובה כזו ממך. נכון, יש דברים שבהחלט באים עם השנים. וכדאי להתחיל להתאמן כמה שיותר מוקדם :-)
פנינה יקירה, את עשית לי את היום, כתבת נפלא, תזכורת הכי חשובה ומשמחת :)
תודה ציפי יקרה ואהובה :-)
מזדהה מאוד, כל כך נכון, וכתוב כל כך יפה! ואיזו תמונה מרהיבה! :)
תודה עדי יקרה! הנה- עשית לי את היום :-)