הגיע אליך מקרה מורכב.

פתחת ספרים. שלפת סיכומים מתיקיות במחשב. השווית בין כל המקורות.

אבל עדיין לא היה לך ברור מה האבחנה של המטופלת. יש שם כמה סינדרומים ולא הצלחת למצוא פורמולה שתקיף את כולם. ובכלל היה לך חשש אם מותר לתת לה צמחים, כי היא לוקחת תרופות.

אז ניסית לכתוב את המקרה בקבוצת המטפלים בפייסבוק.

התחילו להגיע תשובות. מישהי כתבה שאין בכלל בעיה עם התרופות. אבל אחרי שעה הגיעה תגובה ממישהו אחר. הוא אמר שהוא לא היה לוקח את הסיכון הזה.

ואז מישהי כתבה את האבחנות שלה, על אחת מהן לא שמעת מעולם. מישהו אחר אבחן סינדרום ונתן שם של פורמולה. דווקא ראית אותה בחיפושים שלך. אבל זה לא היה נראה לך מתאים למטופלת.

כל אחד אמר דבר אחר. זה בלבל אותך נורא, ובסוף לא הזמנת פורמולה.

אבל עבר עוד שבוע עם המטופלת. ראית שהדיקור לא מצליח להתייחס לכל הסימפטומים. שוב רצית לתת לה צמחים.

אז הפעם, בלי פייסבוק

החלטת להתייעץ שוב, אבל לא עם עשרות מטפלים בבת אחת. החלטת לכתוב לאחד המורים שלך לצמחים. עם המון ידע בצמחים, ושנים של ניסיון. מורה שראית שעושה את העבודה מכל הלב.

שלחת תיאור מקרה במייל. האבחנה והטיפול בטח יישלפו מהכובע, יחד עם מודיפיקציות. תיק תק. בטוח שיש למורה שלך זמן לשאלה קצרה.

נכון? כי הרי מורים לרפואה סינית:

  • מתעוררים כל בוקר לצ׳י קונג של 45 דקות
  • שותים תה ירוק ממחוז יונאן יחד עם הפורמולה שלהם
  • מזמזמים לעצמם נעימות טיבטיות עתיקות
  • מהנהנים בהשלמה למשמע החדשות ברדיו
  • אוכלים תזונה מאוזנת לפי האלמנטים ולפי הדופק
  • כשהם לא מטפלים או מלמדים, הם עושים מדיטציה (למשך חצי שעה ביום, לפחות)
  • לא מתעסקים עם כסף, כי הם מקבלים כל מה שצריך מהיקום
  • מאפשרים לכל אחד להשתלב בנתיב הנסיעה לפניהם
  • תמיד הולכים לישון לפני שמגיעות שעות ה-Gb
  • בקיצור: בכל מורה לרפואה סינית שוכן דלאי למה קטן.

הרי המורים לרפואה סינית הם הנציגים שלה. דמויות חיות לחיים האופטימליים לפי הקיסר הצהוב. הם אנשים שלווים ומאוזנים תמיד. ויש להם תמיד זמן. אז למה המייל שלך נשאר בלי תגובה?

סוד: איך נראים החיים של מטפלים בכירים ומורים לרפואה סינית

בתור מורה לרפואה סינית כבר 8 שנים, אני חייבת לספר לך את האמת. אולי היא תהיה לך קשה לשמוע. מורים לרפואה סינית:

  • בקושי מספיקים לשתות לפני שהם מארגנים את הילדים בבוקר
  • לא תמיד זוכרים לקחת את הפורמולה שלהם (אם הם הזמינו אותה בכלל)
  • חסרי Qi, דם, Yin ו/או Yang- ראית את הסעיף הקודם?
  • חווים לידות טראומטיות, בעיקר אם יש להם רחם, אבל לא רק
  • צריכים להתמודד עם ביטוח לאומי
  • משלמים משכנתא ו/או שכירות (בבית או בקליניקה, או גם וגם)
  • מתמודדים עם טרגדיה משפחתית בלתי נתפסת
  • מטפלים בהורים חולים
  • עומדים בפקקים ומאחרים
  • לא תמיד שומרים על חיוך של דלאי למה

אולי נדמה לך שהמצאתי את זה. אבל כדי לכתוב חשבתי על החיים שלי ושל 3 קולגות שלי. כל הסעיפים מגיעים מהחיים של אחד או יותר מאיתנו. ואפשר להוסיף עוד.

למה זה כל כך שונה ממה שציפית ממורים לרפואה סינית?

כי ציפית שעם הידע, יבוא גם קיום חיים אידאליים לפי הקיסר הצהוב.

אבל לא. קודם כל, כי הקיסר הצהוב הוא דמות מיתולוגית. גם הוא היה אחר במציאות.

אבל גם כי זה בלתי אפשרי. אנחנו לא יכולים לקום מאוחר בחורף כי הילדים מעירים אותנו לפנות בוקר. וזה ממש בסדר, כי הם מכניסים לנו המון Qi מתוק ללב וזה מתאזן. לא לפי הקיסר הצהוב, לפי חיים במדינת ישראל במילניום הזה.

במילניום הזה אנחנו לא מגדלים את כל הירקות שלנו בחצר, ואת הדגנים בשדות מאחורי הבית. אנחנו הולכים למכולת, ועובדים, כדי שיהיה לנו איפה לגור ולטפל. אנחנו מקפלים כביסה ושואבים אבק. ומשלמים על חינוך, בריאות, וארנונה. ועל דלק, וביטוח אחריות מקצועית. 

כן, אותם הדברים שגם לך יש על הראש. פחות או יותר.

גם אנחנו בני אדם.

וכבני אדם, אנחנו מקבלים, בדיוק כמוך, רק 24 שעות בכל יממה שלנו. וגם בחיים שלנו יש זמן לכל דבר. בגדול- יש זמן אישי-משפחתי, זמן עבודה, וזמן פנוי. זמן פנוי לא מובטח.

אני, למשל, אמא, ובת, ורעיה. ויש לי זמן שאני משקיעה רק במשפחה שלי. זמן קדוש. כי את הנוכחות שלי בחיי המשפחה שלי אי אפשר להחליף.

ויש לי זמן שאני משקיעה בעבודה שלי. מטפלת, מרצה, לומדת, מלמדת. מלמדת גם כאן בבלוג למטפלים.

ויש לי זמן פנוי. הצחקתי את עצמי כשכתבתי את זה. כי אני גם אמא. זמן פנוי הוא מצרך נדיר בלו״ז של אמהות, וגם שלי. אבל פעם בכמה זמן הוא מפתיע אותי, ואני מנסה להיזכר מה לעשות איתו.

מה הטעות שרוב המטפלים עושים כשהם מנסים להיכנס לראש של מורה לצמחים?

רוב המטפלים מנסים לפנות זמן אצל המורה שלהם במקום הלא נכון. האם זה קורה גם לך?

קודם צריך לענות על השאלה: לאיזה חלק מהיום של המורה שלך תיכנס ההתייעצות שלך?

לזמן אישי-משפחתי- ברור שלא. אלא אם אתם בני משפחה. נשארו זמן העבודה והזמן הפנוי.

רוב המטפלים מניחים, שהייעוץ נכנס בזמן הפנוי של המורה שלהם. כי הרי זמן פנוי יש לכולנו בשפע.

וזו הטעות. למורה שלך אין זמן פנוי בשפע. כי בעולם המודרני אין לאנשים הרבה זמן פנוי. המייל ששלחת לא קיבל תגובה- כי למורה שלך פשוט לא היה זמן לענות.

רק מעטים מבינים שייעוץ אמור להיכנס בזמן עבודה. זה הזמן שמורים ומטפלים בכירים יכולים לפנות למענה לשאלות. כי רק בזמן עבודה הם עוסקים בייעוץ ולימוד. לא בשעות הפנאי.

בזמן עבודה בקליניקה, מטפלים מייעצים למטופלים ונותנים להם טיפול. ייעוץ למטפלים הוא דומה. רק שבמקום לקבל טיפול, המטפל המתייעץ מקבל הסבר והנחיות לטיפול. זה קורה תמורת תשלום. בדיוק כמו שמטופל משלם לך על טיפול.

וזאת נקודה שקשה להרבה מטפלים.

למה במכללה המורים עזרו רק כי הם היו שמחים לעזור?

הרי שם לא שילמת להם. פשוט דיברת איתם בזמן הקליניקות אם הם היו המנחים שלך. או בזמן ההפסקה אם לא. הם באמת שמחו לעזור.

נכון, לא שילמת להם ישירות. אבל שילמת הרבה על הלימודים במכללה. והמורים לא עבדו בה בהתנדבות. הם קיבלו שכר, שמגיע מהתשלום שלך למכללה. שילמת להם, בצורה עקיפה, גם אם לא שמת לב.

מחוץ למכללה הם עדיין שמחים לעזור. הלוואי שהייתי יכולה לעזור בזמני הפנוי לכל המיילים ששולחים אליי. אבל כאמא, כמעט אין לי זמן פנוי. ויותר קל לי למצוא זמן כשאני מחפשת אותו בשעות העבודה.

אבל למה לשלם על ייעוץ שלוקח רבע שעה?

אני יודעת שנראה לך שייעוץ לוקח חמש-עשר דקות. אבל בתור מי שמקבלת את המיילים האלה, אני מבטיחה לך שזה לוקח יותר זמן מטיפול.

כי לקרוא את מה שכתבת לוקח זמן. ואז חסרים לי פרטים על המטופלת, ואני שואלת אותך. ואז צריך לשאול את המטופלת ולחזור אליי עם תשובות. כל הטלפונים או המיילים האלה לוקחים זמן. הרבה.

ואז יש לך שאלות. למה בחרתי את האבחנה הזו? ומה עם האבחנה שחשבת עליה? ולמה בחרתי את הצמחים שבחרתי? ולכמה זמן לתת, באיזה מינון? ומה לעשות אח״כ?

זה לא לוקח רבע שעה. אף פעם. למה?

כי אני לא שולפת פורמולה למטופל אחרי שיחה של 5 דקות בטלפון, או מייל עם סיפור מקרה. לא כי אני לא יודעת. אלא כי הבריאות של המטופלים שלך חשובה לי. ואסור לי לפספס פרטים חשובים. כי פספוס שלי יכול לפגוע בבריאות של מטופל, וגם בעתיד המקצועי שלך, ואני לא מוכנה לזה

ההשקעה במטופלים לוקחת זמן. כשהם מגיעים אליי לטיפול, או כשהם מגיעים לטיפול למישהו שמתייעץ איתי. אין הבדל.  

אבל למה מטפלים בכירים מבקשים תשלום ממטפלים חדשים?

אני יודעת שנראה לך שרוב המטפלים הבכירים יכולים להרשות לעצמם יאכטה. הם לא (ראו סעיף שכירות, משכנתא, והוצ׳ רכב). ולכן הם גם לא יכולים לעבוד רוב הזמן בהתנדבות.

אבל למה בכל זאת שלא יענו לשאלות בהתנדבות, פה ושם, בתוך זמן העבודה?

כי קודם כל, מטפלים מקבלים תשלום עבור הטיפולים שהם מתייעצים לגביהם. כל שבוע. הגיוני ומוסרי לתת חלק קטן מהתשלום הזה למי שעזר להם להבין מה לעשות.

וכי רק המטפל בוחר את המטרות להתנדבות שקרובות לו במיוחד. יש כאלה שבוחרים לקבל מטופלים שידם אינה משגת. יש כאלה שעונים לשאלות בפייסבוק או בפורומים באינטרנט. יש כאלה שכותבים כתבות באינטרנט או בעיתונים, כדי ללמד מטפלים אחרים.

אני בחרתי (גם) לעזור לכמה שיותר מטפלים דרך כתיבה בבלוג ליווי קליני שבו נמצאת גם הכתבה שמול עינייך. זו עבודה בהתנדבות. ובה אני מנסה לעזור לכמה שיותר מטפלים, ולענות לשאלות שלהם.

אז אם מגיע מקרה מורכב, כך אפשר להיכנס לראש של מורה לצמחים

קודם כל, להבין אותו.

מורים לצמחים הם בני אדם.

בחרנו לעסוק ברפואה סינית. לרפא, להקל, לעזור. כי זה בדם שלנו. אנחנו אוהבים לעזור. היינו מטפלים ומייעצים לכולם בחינם אם יכולנו. אבל גם אנחנו, כמוך, חיים כאן ומפרנסים משפחות.

אז אם חשוב לך לקבל עזרה עם מקרה מורכב, חשוב לך קודם כל לעזור למורה שלך… למצוא את הזמן בשבילך.

זמן שיהיה רק שלך, שתשקיעו יחד בבניית ביטחון וידע שישאר אצלך תמיד.

איך לתת צמחים לכל מטופל בביטחון?

 הרשמו כאן למטה כדי לקבל מיילים אחת לחודש, במיוחד למטפלים בצמחי מרפא סיניים:

You have Successfully Subscribed!

WhatsApp שלחו וואטסאפ